מי אנחנו: חלק א' – מחלות כרוניות וקבוצות בחברה
מבט אישי על הפער בין הפיזיולוגיה של האדם לחיים המודרניים
**הדעות והמחשבות המובעות במאמר זה הן דעות אישיות שלי, ועשויות שלא להיתמך על ידי קונצנזוס מדעי, רפואי או נתונים אמפיריים. הקורא נושא באחריות המלאה לכל יישום של מידע זה, ואני לא נושא באחריות לכל תוצאה שעלולה להיגרם.**
**כל הזכויות שמורות לאתר Itay's Theories. אין להעתיק ללא רשות. לפני העתקה ושימוש בקטע מתוך כתבה זו, נא ליצור קשר ולבקש רשות.**
חשיפת מקורות המחלות הכרוניות
חיוני להכיר בכך שגוף האדם, מדהים ככל שיהיה, לא תמיד פועל לטובת עצמו בכל הנוגע לשמירה על בריאות מיטבית. קחו השמנת יתר, לדוגמא. אם הגוף שלנו היה מתוכנת מטבעו לעשות את הבחירות הכי בריאות, השמנת יתר חמורה לא הייתה בעיה.
האמונה הרווחת שהגוף תמיד פועל לטובתו היא, למעשה, אשליה. גופנו התפתח כדי לתעדף את ההישרדות והרבייה של האנושות (והאנושות בשלמותה, לא האדם הפרטי), בהקשר של הסביבה שבה אבותינו התמודדו במשך מיליוני שנים. המשמעות היא שגוף האדם עדיין לא הסתגל לשינויים המהירים שחוללו החיים המודרניים.
קחו למשל את תפקידו של שומן הגוף בהקשר הזה. לפני מיליוני שנים, כאשר האוכל היה דל ובלתי צפוי, אגירת עודפי שומן הייתה עשויה להיות הסתגלות מצילת חיים. בתקופות של רעב או תנאים סביבתיים קשים, אבותינו יכלו לסמוך על מאגרי השומן שלהם כדי לשרוד עד חזרתם של תנאים נוחים יותר. בתרחיש זה, יכולתו של הגוף לאגור ולשרוף שומן לפי הצורך אכן הייתה מועילה.
עם זאת, בעולם של היום, שבו אוכל קיים בשפע ואיום הרעב כמעט ואינו קיים, הנטייה האבולוציונית שלנו לאגור שומן הופכת לנטל ולא לנכס. חוסר היכולת של הגוף לזהות שינוי זה בנסיבות ולהסתגל, תרם לשכיחות השמנת יתר ומחלות כרוניות נלוות בחברה המודרנית.
עם הופעתן של שיטות חקלאיות מתקדמות, האנושות הבטיחה לעצמה אספקה סדירה של מזון, וביטלה את הצורך של גופנו להשתמש במנגנוני אגירת ושימוש בשומן מעברנו האבולוציוני. הייתה תקופה שבה גוף האדם היה אוגר שומן בציפייה למחסור במשאבים, כמו בתקופות קרח. מנגנון זה שירת אותנו היטב לאורך מיליוני שנות אבולוציה.
עם זאת, מנגנון זה שהציל בעבר חיים, הפך למזיק בעולם של ימינו, בו האוכל מצוי בשפע ואין מחסור צפוי. כתוצאה מכך, הגוף שלנו ממשיך לאגור שומן למרות שזה כבר לא הכרחי להישרדות. הצטברות עודפת שומן זו עלולה להוביל לשרשרת של בעיות בריאותיות, כולל דלקות כרוניות, בצקות, ריקבון רקמות ברגליים ובמוח, פגיעה בניידות וירידה קוגניטיבית. בסופו של דבר, מצבים אלו עלולים לגרום לירידה באיכות החיים, שבשיאה, אלצהיימר ודמנציה במהלך שנותינו האחרונות.
גורם קריטי נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שגופנו התפתח כדי לתת עדיפות להישרדות והתפשטות המין שלנו בכללותו, ולא לרווחתו של פרט ספציפי. משמעות הדבר היא שתהליכים ומנגנונים מסוימים בגופנו עשויים שלא תמיד להתיישר עם מה שהכי טוב לבריאותו ארוכת הטווח של אדם ספציפי כזה או אחר.
תהליך האבולוציה פועל בתגובה לחוסר היכולת לנבא את העתיד. לפני מיליוני שנים, כדור הארץ חווה מספר עצום של אירועים טרנספורמטיביים, כגון פגיעות אסטרואידים, שהובילו לתקופות קיצוניות של בצורת, קרח ומחסור במזון. לעומת זאת, היו גם מקרים שהובילו לזמנים חמים ומשגשגים יותר, המאופיינים באקלים טרופי. המנגנונים המורכבים המעצבים את הגוף וה-DNA של האורגניזם התפתחו על פני פרקי זמן עצומים, המשתרעים על פני מיליוני שנים, ולא על פני תקופות קצרות. זה נובע בעיקר מהאתגר התמידי של חיזוי העתיד.
מבעד לעדשה זו, אנחנו רואים שהטבע הסתגלני של האבולוציה מאפשר למינים להחזיק מעמד ולהתמיד למרות סביבה משתנה. המערכות המורכבות השולטות בפיזיולוגיה ובמבנה הגנטי שלנו נוצרו במשך עידנים, עידנים של סביבות משתנות ולא צפויות, שביחד עיצבו את היכולות שלנו לצלוח את התנאים שהתעוררו לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. למרות ההתאמות הללו, חוסר היכולת לחזות את העתיד נותר מכשול קריטי, שבהמשך נראה כיצד תרם לשכיחותן של המחלות הכרוניות כיום.
בואו נסע למסע של מיליוני שנים אחורה, לתקופה נטולת טכנולוגיה ונוחות מודרנית. בעבר הרחוק הזה, נעקוב אחר חייו של שבט המכונה "קדמוני". מעת לעת, בני האדם המוקדמים הללו התמודדו עם חורפים קשים וחוו מחסור במזון שנמשך חודשים ארוכים. בני שבט קדמוני, המורכב מ-150 חברים, חלקו נטייה משותפת לעלייה במשקל. תכונה זו הוכיחה את עצמה כמועילה, מכיוון שגופם אוגר עודפי שומן בתקופות של שפע.
אנשי קדמוני הסתגלו לאופי המחזורי של סביבתם על ידי עלייה במשקל כשהאוכל היה בשפע, ולאחר מכן הסתמכו על השומן המאוחסן למחייתם בחודשים השחונים. מאגר שומן זה לא רק סיפק אנרגיה אלא גם הכיל חומרים מזינים וויטמינים חיוניים, כגון ויטמין D. כתוצאה מכך, הישרדות השבט הייתה תלויה ביכולתם לשמור על איזון עדין בין עלייה במשקל לירידה במשקל, שהתאים לזמינות המשאבים לאורך השנה.
עם התקופות השונות, שבט קדמוני שגשג באורח חיים מחזורי זה, גופם צובר בעקביות שומן בתקופות של שפע, ומשתמש בו ומדלדל אותו כאשר המזון נהיה מועט. מחזור מתמשך זה של עלייה וירידה במשקל, הבטיח את הישרדותם בעולם המשתנה ללא הרף.
ככל שחלפו מאות השנים, התרחש אירוע גיאולוגי דרמטי, שהביא למעבר פתאומי למזג אוויר טרופי באזור המיושב על ידי שבט קדמוני. השינוי האקלימי הזה הופעל על ידי שינויים במבנה כדור הארץ, אשר בתורם השפיעו על זרמי האוויר באזור המסוים הזה. כתוצאה מכך, גשמים הפכו לנפוצים כל השנה, והטמפרטורות הממוצעות עלו ב-10 מעלות.
בסביבה החדשה הזו, משאבים בשפע היו זמינים לשבט, ויצרו מאגר גדוש של אספקת מזון לאורך כל השנה. בני שבט קדמוני, שהיו פעם רזים ובמשקל ממוצע, מצאו תחילה את אספקת המזון הפתאומית והרבה הזו כמדהימה.
בעוד אנשי השבט רגילים למיעוט המשאבים באלפי השנים הקודמות, הם החלו לצרוך יותר ממה שגופם דרש. בשנה אחת בלבד הם עלו בממוצע 10 קילוגרמים, בניגוד מוחלט לאורח חייהם הקודם.
אולם תקופת המחסור הצפויה מעולם לא הגיעה, שכן האקלים המשתנה המשיך להניב שפע אינסופי של מזון. הגשמים הרבים והטמפרטורות המוגברות נמשכו, והבטיחו זרימה קבועה של הזנה לשבט. ככל שחלפו השנים, בני שבט קדמוני, שהיו פעם רזים, נאבקו להסתגל לשפע החדש שלהם, והתמודדו עם ההשלכות ארוכות הטווח של שינוי פתאומי ומתמשך בסביבתם.
במהלך השנה השניה, כבר גופם של בני שבט קדמוני היה בעל עודף משקל של 20 קילו, מכיוון שגופם צפה מחסור קרוב במזון. בשנה השלישית הם היו בממוצע בעלי עודף משקל של כ-30 קילו, ובשנה הרביעית הם הגיעו למשקל עודף מדהים של 40 קילו. העלייה המהירה הזו במשקל החלה לגבות את בריאותם.
עשור לתוך התקופה ההפוכה הזו שנתקלו בה, החלו חברי השבט לסבול מזיהומים שונים ומסוכרת. הניידות שלהם נפגעה מאוד, מה שגרם להם לחוסר יכולת ללכת ולצוד מזון. למרבה הצער, רבים נכנעו לבריאותם הרופפת ונספו, והיה נראה שהשבט לא ימשיך את השושלת שלו. אולם בתהפוכה של הגורל, מבין כל 150 חברי השבט, שני בני שבט עם נטייה מופחתת מעט לעלייה במשקל הצליחו לשרוד. זכר ונקבה.
לשני האנשים הללו נולדו עשרה ילדים. בקרב הצאצאים, שמונה ירשו את הנטייה לעלייה מהירה במשקל ובסופו של דבר זכו לגורל זהה לבני השבט. עם זאת, שני הילדים הנותרים נשאו נטייה נמוכה עוד יותר לעלייה במשקל, מה שהעיד על שינוי הדרגתי במבנה הגנטי של השבט.
במהלך אלפי שנים, משקלו הממוצע של השבט ירד בהתמדה כאשר אלו בעלי מבנה גוף רזה יותר הצליחו יותר בציד, ובריאותם הייתה איתנה יותר, וכך הולידו יותר צאצאים. זה הוביל לכך שתכונת הרזון הפכה נפוצה יותר ומושרשת היטב בתוך השבט. כתוצאה מכך שבט קדמוני התאושש בסופו של דבר, ומספרם חזר לספירתו המקורית.
דרך החוויה המחרידה הזו, השבט הסתגל לנסיבותיו, ובסופו של דבר שרד.
חלפו כמה אלפי שנים מאז, ובעוד בני השבט ציינו יום בשנה לזכר אבותיהם, בני שבט קדמוני נותרו רזים, ללא נטייה לעלייה במשקל. האקלים היה חם, והאוכל היה זמין באופן עקבי. באופן בלתי צפוי, החלה תקופת קור קשה, שאיתגרה את הישרדות השבט. בני השבט, שאיבדו מזמן את יכולתם לאגור שומן בגוף, מצאו את עצמם נאבקים כשהמזון הפך דל. לאחר חודשים של רעב, רוב השבט נספה.
באורח פלא, מתוך 150 אנשים, נותרו שלושה, שלכל אחד מהם תכונה מכרעת שאפשרה להם לאגור מעט שומן בגוף. תכונה זו התגלתה חיונית בהישרדותם. כשהם התחילו להתרבות מחדש, רוב צאצאיהם לא ירשו את היכולת לאגור שומן בגוף, מה שהוביל למותם. עם זאת, מעטים נבחרים אכן נשאו את גן ההשמנה, ועם הזמן, המבנה הגנטי של השבט המשיך להתפתח.
כשבני השבט הרזים נכנעו לסביבה הקשה, התמידו בעלי היכולת לאגור שומן והולידו את הדורות הבאים. כתוצאה מכך, הקוד הגנטי לנטייה לעלות במשקל הפך למאפיין מתמשך של השבט והיה הכרחי להמשך הישרדותו.
בחלקים הקודמים, חקרנו את מסעו של שבט קדמוני, תוך פירוט שני מחזורי מפתח שהובילו לשינויים משמעותיים ולתמותה נרחבת. במחזור הראשון, השבט, שהיה מורכב מאנשים בעלי נטייה להשמנה, שגשג בתקופת קרח. עם זאת, כשהאקלים עבר לסביבה טרופית, רבים נכנעו למחלות הקשורות להשמנה, והותירו רק את החברים הרזים יותר להמשיך. בהמשך ראינו איך שהשבט הרזה שגשג בתקופה הטרופית, עד לתחילתו של עידן קרח נוסף, שבו רק בעלי נטייה לעודף המשקל החזיקו מעמד.
דמיינו את המחזורים הללו המתרחשים שוב ושוב במשך מאות או אלפי שנים, המשתרעים על פני מיליוני שנים בסך הכל. ככל שהמחזורים המשיכו שוב ושוב, עם כל מחזור עוקב, החלה לצוץ תופעה מסקרנת: לידה של צאצאים בעלי תכונה גנטית חדשה - התכונה הזאת גרמה לכך שהצאצאים שיוולדו להורים יהיו מגוונים יותר, ושאם שני ההורים בעלי עודף משקל, לא בהכרח הצאצאים יהיו, וההפך. התכונה הזאת לא הייתה קיימת בעבר, אבל עם המחזורים שעברו על השבט, היא נוצרה מעצמה, כי מי ששרד היה בדרך כלל הפוך מהוריו. מה שגרם לסבירות גבוהה יותר להישרדות כאשר העולם יחווה בהכרח עוד שינוי סביבתי קיצוני.
במהלך אינספור מחזורים, התכונה הגנטית הזו נפוצה יותר, ובסופו של דבר קידמה את ההישרדות ואת המשך האבולוציה של שבט קדמוני. על ידי הפקת צאצאים עם תכונות גנטיות מגוונות, השבט הגביר את חוסנו מול עולם משתנה ללא הרף, תוך התמדה באמצעות אינספור תנודות בסביבתם.
בשלב הראשוני של מסעו של שבט קדמוני הרכיבו 150 חברים את הקהילה הקדומה הזו. באופן טרגי, תחילתה של תקופה טרופית הביאה למותם של 148 פרטים, והותירו רק שני ניצולים. לשניים אלה היה פחות שומן בגוף, אך עדיין הפגינו נטייה להשמנה.
בשלב השני, קבוצה נוספת של 150 בני שבט התמודדה עם תקופת קור קשה. הפעם, 147 נספו, ושלושת הניצולים הנותרים היו כולם רזים יותר אך עם נטייה קלה להשמנה, שתרמה להישרדותם.
עם הזמן, הדורות העוקבים של השבט החלו להציג מאפיינים פיזיים מגוונים יותר. הסיבה לכך היא שאחרי שסבלו משינויי אקלים קיצוניים רבים, שרדו רק אלה עם מאפיינים מובהקים בהשוואה לשאר האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הנטייה הגנטית של השבט לגיוון התחזקה.
לאורך מיליוני שנים, שבט קדמוני היה עד לאינספור שינויי אקלים קיצוניים, כולל תקופות קרח מתחלפות ותקופות טרופיות. לאחר 900 מחזורים של שינויים דרמטיים כאלה, השבט פיתח מגוון גנטי חזק עוד יותר כדי להסתגל ולשרוד. בתקופת קרח, נדרש השבט לנטייה לצבור שומן בגוף כדי לשרוד מחסור במזון.
כעת, לאחר 900 מחזורים, השבט כלל 150 פרטים עם מגוון רחב של תכונות גנטיות כדי להבטיח את הישרדותם מול שינויי אקלים פתאומיים. התפלגות האוכלוסייה הייתה כדלקמן: 120 אנשים היו בעלי נטייה להשמנה, ל-20 קצת פחות, וחמישה היו אפילו רזים יותר, לארבעה הייתה נטייה קלה בלבד לעלות במשקל, ולאחרונה נולד ילד בן שנתיים ללא נטייה להשמנה בכלל.
ככל שנמשך מסעם של שבט קדמוני, גדל המגוון הגנטי שלהם, מה שסיפק להם סיכוי טוב יותר לעמוד בפני כוחות הטבע הבלתי צפויים. חוסנו וכושר ההסתגלות של השבט משמשים עדות לכוחה של השונות הגנטית ולחשיבות הגיוון מול אתגרים סביבתיים המשתנים ללא הרף.
לאחר 900 מחזורים, החלה עוד תקופת קרח. בעוד התקופה הבלתי-פוסקת נמשכה שנים על גבי שנים, חלף עשור על פני שבט קדמוני. בתקופות קשות אלו, 150 האנשים שתיארתי בעבר התמודדו עם אתגרים שונים. למרבה הפלא, 120 מהם הצליחו לא רק לשרוד אלא לשגשג, בזכות מאגרי השומן הרבים שלהם.
לרוע המזל, המסע גבה מחיר מהחברים הנותרים. מבין 20 האנשים שהחזיקו בפחות שומן, חלקם חוו תקופות של תת תזונה, מה שהותיר אותם בתת משקל. שניים מתוך חמשת האנשים שהיו להם אפילו פחות נטייה לעלייה במשקל מצאו את עצמם מתמודדים עם השלכות קשות. אדם אחד סבל מהתמוטטות נפשית בתקופת מחסור, בעוד שאדם אחר הפך לנכה עקב קריסת איברים חיוניים, מכיוון שלא היה להם את השומן בגוף הדרוש כדי לקיים אותם.
למרבה הצער, הילד בן השנתיים שהיה רזה וללא נטייה לעלות במשקל נכנע לתנאים הקשים ונפטר. למרות האבדות הללו, השבט התמיד. מותו של הילד הצעיר, התמוטטות נפשית של חבר אחד ונכותו של אחר היו ללא ספק כישלונות משמעותיים. עם זאת, שבט קדמוני המשיך לפרוץ קדימה, וקיבל את פניהם של ילדים ונכדים חדשים בקהילתם במהלך עשר השנים המפרכות הללו.
באופן בלתי צפוי, נוצרה תקופה טרופית, שהביאה איתה משאבי מזון בשפע וטמפרטורות נוחות. אוכלוסיית השבט כללה בתקופה זו 150 חברים, שלכל אחד מהם נטיות שונות להשמנה.
בקרב בני השבט, 120 הפגינו נטייה גבוהה להשמנה, ל-20 הייתה קצת פחות נטייה שכזו, ל-5 היו נטיות נמוכות עוד יותר, ו-4 אנשים הראו רק נטייה קלה לעלות במשקל. למרבה הפלא, ילדה בת שנה נולדה לאחרונה בשבט ללא נטייה להשמנה כלשהי.
ככל שהתקופה הטרופית נמשכה 20 שנה, גורלם של בני השבט החל להתפצל. באופן טרגי, 120 האנשים עם הנטייה החזקה ביותר להשמנה נכנעו למצב. ה-20 הנותרים, בעלי נטייה מעט נמוכה יותר להשמנה, הצליחו לשרוד אך התמודדו עם אתגרים בריאותיים רבים. אנשים אלו היו בעלי עודף משקל קיצוני, נאבקו ללכת ולבצע משימות בסיסיות. יתר על כן, חלקם סבלו מאלצהיימר, דמנציה ומצבים דלקתיים שונים, שהובילו לריקבון גופני ובמקרים מסוימים להידרדרות בגפיים.
20 הנותרים, שהיו בעלי נטייה מעט נמוכה יותר, הצליחו לשרוד, אם כי עם אתגרים בריאותיים רבים.
בתוך קבוצה זו של ניצולים, לדרגות השונות של השמנת יתר היו השפעות ברורות על בריאותם ותפקודם. ביניהם, 5 אנשים עם נטייה נמוכה יותר להשמנה עדיין התמודדו עם עודף משקל משמעותי ופיתחו סוכרת, אך הצליחו להתמיד. עוד 4 בני שבט עם נטייה נמוכה עוד יותר סבלו מעודף משקל בינוני אך תפקדו די טוב. והילדה צעירה שנולדה בתקופה זו שגשגה בתנאים אלה והפגינה בריאות מצוינת.
בסופו של דבר, השבט סבל אובדן של 120 חברים אך ראה 30 ניצולים שהצליחו להסתגל ולהתגבר. למרות שחלק מבני השבט הנותרים סבלו ממחלות כרוניות קשות, כמו אלצהיימר ודמנציה, או חוו ליקויים פיזיים כמו אובדן בהונות, החוסן שלהם הבטיח את הישרדות השבט. הגיוון המוגבר בתוך האוכלוסייה הוכיח את עצמו כיתרון, שכן 30 פרטים התמידו בניגוד למקרה הקודם שבו רק 2 שרדו. פרק זה במסע של שבט קדמוני מדגיש את חשיבות הגיוון בהבטחת סיבולת והסתגלותה של אוכלוסייה אל מול צרה פתאומית.
ככל שעבר הזמן, השבט חווה תקופות שונות ומשונות במהלך ההיסטוריה, שכללו וירוסים שונים, מתקפות של שבטים אחרים על אדמתם, שינויים אקלימיים, ושינויים בסוגים ובכמויות של החיות שחיו בסביבת השבט. עם השינויים הלא צפויים האלה, הפכה התכונה של מגוון לחשובה.
ככל שהשבט התפתח, חשיבות הגיוון במבנה הגנטי שלהם הלכה וגדלה. זה לא היה רק מותרות, אלא הכרח עבור הקבוצה להסתגל לעולם הקפריזי שסביבם. כתוצאה מכך, תת קבוצות החלו להופיע בתוך השבט, שכל אחת מהן מגלמת תכונות ומאפיינים ייחודיים המבדילים אותן זו מזו. ככל שההבחנות הללו הפכו בולטות יותר, החלה להיווצר תהום של יריבות בין הקבוצות השונות, שהגדילה את הפער ביניהן הן מבחינה מטפורית והן מבחינה מעשית. נישואים מעבר לגבולות תת-הקבוצות הללו הפכו ליותר ויותר נדירים, מה שחיזק עוד יותר את החלוקה ביניהם.
מנגנונים אלו, על אף שהם משרתים לכאורה את המטרה של שימור המגוון הגנטי, הביאו בו-זמנית להסלמה של הקיצוניות באוכלוסייה. תת הקבוצות נעשו יותר ויותר ברורות, כל אחת מהן מהווה כור היתוך לבדיקת יעילותן של אסטרטגיות שונות מול שלל האתגרים העומדים בפני השבט. בטווח הארוך, ניסוי האש הזה אפשר לשבט להסתגל ולהתמיד, וחידד את חוסנם מול סכנות חיצוניות. עם זאת, לתהליך זה היה מחיר כבד, שכן הוא גם הוליד את צל הריבוד החברתי בתוך הקהילה.
ככל שתתי הקבוצות המשיכו להתפתח, הן החלו ליצור היררכיה, היה זה צו ניכור אכזרי של היררכיה שליהקה את חלק מהקבוצות לתפקיד האליטה המיוחסת, בעוד שאחרות נדחקו לשולי החברה. השבט המאוחד פעם, מצא עצמו שבור, מפוצל לפלגים של בידול חברתי. המציאות העגומה של סדר עולמי חדש, שבו נקשרו ביחד מי שיש ומי שאין לו, בקשר בל יינתק על ידי מוצאם המשותף, אך כעת היו פרודים באופן בלתי הפיך על ידי יד הגורל האכזרית.
של דבר, מסע ההישרדות של השבט בעולם הסוער הוליד מורשת בלתי צפויה ומרירה: חברה פגומה בצלקות הפילוג, אנשיה כבולים בשלשלאות הבלתי נראים של חוסר השוויון. האמת האכזרית הייתה שהמרדף אחר השונות, שהיה פעם הישועה של השבט, הפך כעת למקור הסבל שלו. כשהשבט המשיך להיאבק באתגרים של עולם בתנופה, במקביל, רבים ממנו הפכו לסובלים של מחלות כרוניות, שבעצם היו, אסטרטגיות שכבר אינן מוצלחות בתקופה של עכשיו, אך ממשיכות להיבדק שוב ושוב ושוב, כדי שאולי יום אחד, הן יוכלו להצילו שוב.
כפי שדנו בטקסט זה, לפני מיליוני שנים, שבט "קדמוני" חווה מחזוריות של חורפים קשים ומחסור במזון. לאנשי השבט הייתה נטייה לעלות במשקל ולאגור שומן בתקופות בהן אוכל היה זמין, מה שעזר להם לשרוד תקופות של רעב. עם הזמן, האקלים השתנה, כשמזג אוויר טרופי ואוכל בשפע הפכו לנורמה. ללא צורך לאגור שומן, משקלם העודף של בני השבט הוביל לבעיות בריאותיות שונות, ורק אלו עם פחות נטייה לעלות במשקל שרדו. ככל שהאקלים המשיך להשתנות בין עידני קרח לתקופות טרופיות, השבט הסתגל על ידי לידת ילדים עם תכונות גנטיות מגוונות. גיוון זה הגדיל את סיכויי ההישרדות שלהם, שכן פרטים שונים שגשגו בתנאים שונים. לאחר מחזורים רבים, השבט היה מורכב מאנשים עם נטיות שונות לעלות במשקל, מה שאפשר להם לשרוד גם בתקופת הקרח וגם באקלים טרופי. עם הזמן, התכונות הגנטיות המגוונות הללו הובילו ללידתם של ילדים בעלי תכונות ייחודיות שסייעו להם לשרוד שינויים אקלימיים שונים. חלק מחברי השבט יתאימו יותר לעמוד בעידן הקרח, בעוד שאחרים שגשגו בתנאים טרופיים. המגוון הגנטי הזה אפשר לשבט לשרוד מחזורים מרובים של שינויי אקלים קיצוניים. בסופו של דבר, מבנה גנטי מגוון אפשר לשבט לעמוד בשינויי אקלים שונים ולחיות. למרות שחלק מהחברים סבלו ממחלות כרוניות, השבט המשיך להתקיים ולשרוד הרבה יותר מבעבר בשל המגוון הגנטי בין חבריו.
נחזור בחזרה קדימה לשנת 2023, ואותם מנגנונים אבולוציוניים עדיין שולטים בביולוגיה שלנו. חלק מהאנשים נוטים להשמנה, שכן גופם נושא את מורשת העבר כאשר אחסון שומן היה חיוני להישרדות. עם זאת, מטרת המנגנונים הללו אינה להבטיח את רווחת הפרט, אלא לשמור על הישרדותם של הקבוצה או השבט הגדולים יותר.
בעולם המודרני, אנשים ממשיכים להיוולד עם נטיות גנטיות מגוונות, שרידים מהעבר כאשר תכונות אלו היו מועילות. למרבה הצער, כיום, התכונות המועילות הללו עשויות לתרום למחלות כרוניות, שכן גופנו ממשיך לפעול תחת השפעת אסטרטגיות שאינן משרתות עוד מטרה בסביבה הנוכחית. התכונות הגנטיות הללו עדיין מועברות למקרה שהעולם יעבור שינויים משמעותיים, על מנת שאולי, האסטרטגיות שפעם הבטיחו הישרדות, יהפכו לרלוונטיות שוב.
הצורך למגוון שהבטיח בעבר את השרידות, תורם כיום ליצירה של שבטים בחברה. קבוצות שחלקן נראות, וחלקן בלתי נראות בחברה המודרנית שלנו, קבוצות אלה ממשיכות להתרבות בינן אל תוך עצמן ומקובצות ע"י אותם פרמטרים גנטיים. חלק מאותן קבוצות נחשבות לאליטות, אך חלקן, למדוכאות ולמובדלות מהחברה. והן קיימות על מנת שהפיתרון שמימשו בעבר, ימשיך להיבדק ולהמצא בזמינות גם כיום. וכדי שלא יתמוסס, חייבת שלא תהיה התחברות לקבוצה גדולה יותר, שעשויה להשפיע, למחוק או לשנות אותו, מה שמשאיר את הקבוצות בשלמותן.
לפיכך, ההבנה שלנו לגבי מחלות כרוניות בעולם העכשווי קשורה באופן מורכב להיסטוריה האבולוציונית המורכבת של המין שלנו. למרות שחלק מהתכונות הללו שפעם הסתגלו להן תורמות כעת לבעיות בריאות, הן נשארות חלק מהמבנה הגנטי שלנו כעדות לחוסן וליכולת ההסתגלות של המין האנושי. האתגר שלנו כעת הוא להכיר ולטפל בגורמים המחמירים את הנטיות הללו על מנת לקדם את רווחתו של כל פרט באוכלוסיה הגלובלית המגוונת שלנו.
מסע אבולוציוני זה של שבט קדמוני שופך אור על הסיבה לכך שחלק מהפרטים נוטים למחלות כרוניות. תנאים אלה אינם נגרמים בכוונה, אלא הם תוצר לוואי של אסטרטגיות ההסתגלות של אבותינו כדי לשרוד בסביבה תנודתית. אמנם לתכונות הטבעיות הללו הייתה אולי מטרה בעבר, אבל הן לא תמיד מתיישבות עם מה שמועיל לבריאותנו כיום.
חשוב להכיר בכך ש"טבעי" אינו בהכרח שקול ל"טוב". ייתכן שהגוף שלנו פיתח נטיות מסוימות כמנגנוני הישרדות, אך תכונות אלו עלולות להזיק בהקשר של החיים המודרניים. התקדמות מדע הרפואה הציגה בפנינו חלופות ברות קיימא, המאפשרות לנו להתנגד לנטיות המולדות הללו ולשפר את בריאותנו.
כיום, אין סיבה שאנשים יסבלו ממחלות כרוניות כגורל בלתי נמנע. התערבויות רפואיות מציעות לנו את ההזדמנות להתנגד לנטיות הטבעיות של גופנו ולשפר את רווחתנו. על ידי מינוף הרפואה המודרנית, אנו יכולים להשתלט על הבריאות שלנו ולפעול באופן פעיל למען איכות חיים טובה יותר.